לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ - וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה'

ירמיהו ג1: לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה':
כדי שהפצרה זאת תהיה אפשרית צריך להיות ברור וטבעי שהדבר בלתי אפשרי - אם אכן הייתה לאיש אחר לא יכול להיות שישוב עליה עוד. האם זה אכן ברור וטבעי? בכל העולם לא, אצל גויים זה מותר, עלילה מזה הסוג אף חלק כמעט הכרחי בדראמות שלהם. אז למה זה כלפינו דברים אלה יכולים להישמע כהפצרה?
דברים כד4: לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה' וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
אחר שכך צוונו וכך נהגנו כמה מאות שנים, הדבר נחרט בתודעה כבלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת, כעת ירמיהו יכול להשתמש בהם כמושג להפצרה. הייתכן שלהתחילה סיבת המצווה (או אחד מהם) הייתה בכך? כלומר, ליצור מושגי נאמנות אשר ישמשו למטרות תוכחה עתידית?

חזרה לרשימת מאמרים שונים     חזרה לדוד      חזרה לשער האתר