נוח איש צדיק

חשון התשע"ח

נח איש צדיק

בפרשת נח התורה מעידה במפורש כי נח היה "איש צדיק תמים", אך בכל זאת אנו מוצאים פרשנויות המעקמות את פשט התורה ומוציאות דיבה רעה על נח הצדיק. בסעיפים שלהלן נביא, כדוגמא, 2 פרשנויות כאלה. האחת מפירושו של רש"י על התורה והשנייה מספר הזוהר. ניווכח כי אין להן שום תוקף או בסיס. כמו-כן נרחיב מעט בנושא כיצד יש להתייחס למדרשי חז"ל ולספר הזוהר על מנת להימנע מפרשנות שגויה. נעשה זאת בשלבים הבאים:

א.    הבאת הפרשנות של רש"י וספר הזוהר אודות אישיותו של נח

ב.     הפרכת הפרשנות של רש"י

ג.      הפרכת הפרשנות של ספר הזוהר

ד.     הבעייתיות שבפרשנות רש"י על-פי ראשוני חכמי ספרד

ה.    כיצד להתייחס למדרשי חז"ל

שלב ראשון – הפרשנויות בגנות נח

פרוש רש"י - בפירושו לפסוק "..נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו.." כותב רש"י: "...ויש שדורשים אותו לגנאי. לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום". כלומר, על פי רש"י יש הדורשים פסוק זה לגנותו של נח בטענה שאילו נח ואברהם היו חיים באותה התקופה הרי שנוח "לא היה נחשב לכלום" כדברי רש"י.

פרוש ספר הזוהר – על-פי ספר הזוהר הקב"ה כינה את נח "רועה שוטה" והאשימו בהחרבת העולם וזאת בניגוד לאברהם ומשה שהצילו את דורם: "שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, מַה הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ, כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה וְרָאָה כָּל הָעוֹלָם חָרֵב וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת עָלָיו, וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ רַחוּם, הָיָה לְךְ לְרַחֵם עַל בְּרִיּוֹתֶיךְ? הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רוֹעֶה שׁוֹטֶה, כָּעֵת אָמַרְתָּ אֶת זֶה וְלֹא בִּזְמַן שֶׁאָמַרְתִּי לְךְ בְּלָשׁוֹן רַכָּה כִּי אֹתְךְ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל כוּ' לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כוּ', עֲשֵׂה לְךְ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. כָּל זֶה הִתְעַכַּבְתִּי עִמְּךְ וְאָמַרְתִּי לְךְ כְּדֵי שֶׁתְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעוֹלָם, וּמֵאָז שֶׁשָּׁמַעְתָּ שֶׁאַתָּה תִּנָּצֵל בַּתֵּבָה, לֹא נִכְנְסָה בְּלִבְּךְ רָעַת הָעוֹלָם, וְעָשִׂיתָ תֵּבָה וְנִצַּלְתָּ. וְכָעֵת שֶׁנֶּאֱבַד הָעוֹלָם, פָּתַחְתָּ פִּיךְ לְדַבֵּר לְפָנַי בַּקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים?!.. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ לְיִשְׂרָאֵל אַחַר כָּךְ וּבֵין נֹחַ. נֹחַ לֹא הֵגֵן עַל דּוֹרוֹ וְלֹא הִתְפַּלֵּל עָלָיו כְּאַבְרָהָם.. בָּא מֹשֶׁה וְהֵגֵן עַל כָּל הַדּוֹר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ, סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ - מַה כָּתוּב בּוֹ? (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה" (זוהר חדש. פרשת נח. תרגום לעברית).

שלב שני – הפרכת הפרשנות של רש"י

רש"י טען שיש המפרשים, כי אילו נח היה בדורו של אברהם "לא היה נחשב לכלום". פרושו זה של רש"י מופרך על-ידי פירושו הפשוט של רבי אברהם אבן-עזרא (המאה ה-12 למניינם) בתחילת פרשת נח: "וטעם בדורותיו. בדורו בעת המבול ובדורות שהיו אחריו, כי הוא חיה עד שהיה אברהם בן נ"ח שנה. והסימן הוא ואברהם בן נ"ח כאשר מת נח" (אבן עזרא. ספר בראשית. ו ט). כלומר, המילה "בְּדֹרֹתָיו" המופיעה בפסוק מכוונת לכך שנח היה צדיק ביחס לבני דורו שלפני המבול וגם ביחס לבני דורו שלאחר המבול הלא הם צאצאיו. על-פי חישובי הדורות ישנה חפיפה של 58 שנים בחייהם של נח ואברהם, כלומר נח חי גם בדורו של אברהם אבינו ועל-כן פרושו של רש"י מופרך מעיקרו משום שנח חי בדורו של אברהם והתורה עדיין מכנה אותו "צדיק תמים" ועל-פי הפרשנות למילה "בְּדֹרֹתָיו" הרי שנח היה צדיק מכל בני דורו ובהם שם ועבר ואפילו אברהם. ראיות נוספות להפרכות פרשנותו של רש"י מתוארות גם בשלב הבא. על השאלה "הכיצד ייתכן שרש"י טעה?" נענה בקצרה בשלב ד'.

שלב שלישי – הפרכת הפרשנות של ספר הזוהר

נקדים ונאמר, כי בניגוד לדעה הרווחת ספר הזוהר לא נכתב ע"י רבי שמעון בר יוחאי. הספר נכתב ע"י כת מקובלים מספרד במאה ה- 13 למניינים, אשר נטו אחר מאמרי כפירה ופילוספיות אליליות של כתות ודתות אחרות. כדי שהספר יתקבל בציבור ייחסו המקובלים הללו, במרמה, את ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, אשר נפטר כ- 1100 שנים קודם לכן. כמו היום גם אז מקובלים שרלטנים ורודפי שררה ותהילה השתמשו ומשתמשים בספר הזהר לשאת כל פרשנות עקומה בהתאם לצורך.

בפרושו של ספר הזוהר המצוטט לעיל ישנן כמה הנחות כולן עקומות או שקריות:

א.    הזוהר מכנה את נח "רועה שוטה" - נח לא נחשב למנהיג הדור ועל-כן אין צפייה ממנו להיות "רועה". אין שום מידע בתורה המכוון לכך שנח לא ניסה להשיב בתשובה את בני דורו

ב.     אברהם הגן על דורו – הטענה שקרית וההשוואה אינה דומה. אברהם אמנם התפלל על סדום ועמורה, אך בסופו של דבר כולם חוסלו משום שלא היו בה צדיקים. אברהם לא התיישב בסדום ולא הכיר את אנשי סדום וסבר שמא יש בהם צדיקים ולכן התפלל ושאל את הקב"ה אולי יש בה צדיקים. נח לעומת זאת חי בקרב אותם רשעים ועל כן לא היה לו ספק לגבי צדקתו של העונש. אין עניין להציל את הרשעים מאבדון העניין הוא להציל את הצדיקים. התיאור בתורה על אנשי דורו של נח ("ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס") מעיד על כך שהיו רשעים מאנשי סדום ("ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד") ועל-כן גם אם היה נח מתפלל עבורם סביר להניח שלא היה נענה.

ג.      משה הגן על דורו – כאמור לעיל, ההשוואה אינה דומה. משה היה מנהיגו של עם ישראל, אשר הוכח כבעל מופתים וכאיש האלוהים וכן בעל שליטה על מוקדי הכוח בעוד שנח לא היה מנהיגו של דורו וללא יתרון כוחני על הרשעים. כשמשה היה בהר, קיבל את הבשורה והתפלל בעד עם ישראל היה זה טרם שידע את חומרת וצורת עבודת העגל בעוד שנח היה מודע לשחיתות דורו בעת שבישר לו הקב"ה על העונש הקרב ובא. עם כל אהבתו של משה לעם ישראל הפעם הראשונה שעם ישראל נענש במדבר היה ע"י משה בעצמו כשהוא מחסל 3000 אנשים במלחמת אחים לאחר רדתו מהר סיני. נח לעומת זאת לא פגע בשום אדם ולא היו לו הכוחות הצבאיים להילחם בשחיתות של בני דורו.

בניגוד לדמות המסולפת שהזוהר מנסה להדביק לנח הרי שאנו מוצאים פסוקים מפורשים המעידים ההפך מכך. תחילה יובאו פסוקי התורה ולאחר מכן נבואתו המפורשת של יחזקאל המציגה את דמותו של נח כדוגמא לצדיק גמור.

בספר בראשית מעידה התורה כמה פעמים על נח שהיה איש צדיק תמים שהתהלך אחר אלהים:

א.    "...וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (ספר בראשית ו ח)

ב.     "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (ספר בראשית ו ט)

ג.      " וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (ספר בראשית ז א)

כשיצא נח מן התיבה הקריב לפני הקב"ה קורבן, אשר לאחריו ניתנה ההבטחה האלוקית שלא להשמיד עוד את היקום: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ, לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת, בַּמִּזְבֵּחַ. וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.." (ספר בראשית ח כ).

בהמשך, מתואר, כי הקב"ה מברך את נח ברכה הדומה מאוד לזה של האדם הראשון ואף נרחבת ממנה. הוא מתיר לו אכילה מהחי ומבטחו שלא ייכרת זרעו מעל פני האדמה:

"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. כָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל. אַךְ-בָּשָׂר, בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ... וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר.  וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם... וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ:  זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ" (ספר בראשית ט א).

כלומר, על-פי פשט הפסוקים נוח היה אדם ישר אשר פעל כמצופה ממנו. כך גם פירש התרגום הקדמוני אונקלוס: "אִלֵּין תּוֹלְדָת נֹחַ נֹחַ גְּבַר זַכַּאי שְׁלִים הֲוָה בְּדָרוֹהִי בְּדַחְלְתָא דַּייָ הַלֵּיךְ נֹחַ".

בספר יחזקאל כתובה נבואה המתארת 3 אנשים כדוגמא לצדיק הראוי. אחד מהם הוא נח. הנביא יחזקאל מתאר מצב, אשר בו מתחייבת מדינה מסוימת ('ארץ' כלשונו) בעונשים של רעב, חיה רעה או חרב והקב"ה לא יימלט ממנה אף אחד מהעונש. חוץ מאנשים, אשר בצדקתם יהיו כמו נח, דניאל ואיוב. להלן תיאור הנבואה:

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא לִי לִמְעָל מַעַל וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה לָחֶם וְהִשְׁלַחְתִּי בָהּ רָעָב וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דנאל [דָּנִיאֵל] וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי ה'. לוּ חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר מִפְּנֵי הַחַיָּה. שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם בָּנִים וְאִם בָּנוֹת יַצִּילוּ הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. אוֹ חֶרֶב אָבִיא עַל הָאָרֶץ הַהִיא וְאָמַרְתִּי חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת כִּי הֵם לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ. אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח אֶל הָאָרֶץ הַהִיא וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. וְנֹחַ דנאל [דָּנִיאֵל] וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם בֵּן אִם בַּת יַצִּילוּ הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם" (יחזקאל. יד)

הפסוקים מתארים מצב רעיוני: אם נגזרה כליה על איזושהי ארץ בגלל חטאיה ונח דניאל ואיוב נמצאים בארץ זו, האנשים האלה יינצלו מהגזרה בזכות צדקותם, אולם לא יצליחו להציל אנשים אחרים. כמובן שלא מדובר כאן על מגרעת של שלושת הצדיקים, אלא על גדולתם. לגבי השאלה מדוע הנביא משתמש דווקא בשלושת האישים הללו כדוגמא לצדיק הראוי יש פרשנויות שונות, אך הן אינן קשורות לדיון כאן.

דברי יחזקאל סותרים כמובן גם את פירושו של רש"י.

על פי ספר הזוהר רבי יוחנן מטיל ביקורת נוקבת כנגד נח: " אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ לְיִשְׂרָאֵל אַחַר כָּךְ וּבֵין נֹחַ. נֹחַ לֹא הֵגֵן עַל דּוֹרוֹ...". לעומת זאת במדרש רבה רבי יוחנן מוזכר דווקא כמליץ בעדו של נח: "אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו 'היה' מתחלתו ועד סופו הוא צדיק" (בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל סימן ח). כלומר, נח נחשב כצדיק גם בדורות שלפני המבול וגם שלאחריהם. כמובן שדברי רבי יוחנן שבזוהר הן סילוף ורבי יוחנן לא אמרם.

שלב רביעי - הבעייתיות שבפרשנות רש"י על-פי ראשוני חכמי ספרד

בשלבים השני והשלישי, שלעיל, ראינו את הבעייתיות שיש בפרושו של רש"י לעניין צדקתו של נח, אך חשוב לדעת כי הבעיה רחבה וחמורה יותר. בניגוד לדעה הרווחת רש"י אינו פרשן פשט. רש"י מרבה לצטט מדרשים ומאמרי חז"ל אשר אינם פשט אלא משל, מסר או רמז ובכך הוא למעשה מעוות את פשט הכתוב בהפכו את הדרש לפשט. כנגד פרשנות זו של רש"י כותב הרב אברהם אבן עזרא: "ואתה בני שים לבבך, כי קדמונינו מעתיקי המצות פרשו פרשיות גם פסוקים לבדם גם מלות גם אותיות על דרך דרש.. על-כן אמרו כלל: אין מקרא יוצא מידי פשוטו והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושרש כרב שלמה ז"ל (רש"י) שפירש התנ"ך על דרך דרש והוא חושב כי הוא על-דרך פשט ואין בספריו פשט רק אחד מני אלף וחכמי דורנו יתהללו באלה הספרים.." (ספר "שפה ברורה" של ראב"ע).

דוגמא לדרש ההופך לפשט אצל רש"י ומעוות את המציאות אנו מוצאים בפרושו לפסוק "..ויעקב איש תם ישב אהלים" (בראשית. כה כז). את המילים 'יושב אהלים' מפרש רש"י "אהלו של שם ואהלו של עבר". כלומר, לפי רש"י יעקב היה מצוי בלימוד אצל שם ועבר. האם זה הפשט? בוודאי שלא. המשמעות של 'יושב אהלים' היא רועה צאן כפי המבואר בפסוק אחר "ותלד עדה את יבל. הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה" (בראשית. ד כ). כלומר יבל, בנו של למך, היה מחלוצי רועי המקנה ופרוש הביטוי 'יושב אוהל' הוא למעשה רועה צאן. גם יעקב היה רועה צאן ובאמת התורה מעידה שכשהגיע אל לבן היה יעקב רועה צאן מוכשר ומנוסה וכשבאו בני יעקב לפני פרעה אמרו לו "..וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (בראשית מז ד). האם רש"י המציא את הפרשנות הזו? לא. רש"י ציטט מדרש. האם המדרש בא לעקור את הפשט? לא. כפי שציטטנו לעיל מדברי רבי אברהם אבן עזרא הדרש הוא תוספת טעם ולא בא לעקור את הפשט. ובמקרה זה של יעקב הפרשנות המדרשית באה, כנראה, להסביר מדוע נכתב 'יושב אהלים' בלשון רבים. על שאלה זו נענה, שמצד אחד היה יעקב רועה צאן, כפי שהתורה מעידה בפשט ומהצד השני, המדרשי, הוא הקדיש את זמנו גם ללימוד ומחקר, כפי שהוסיפו חז"ל במדרש. לצערנו, במקרה זה, כמו במקרים אחרים, יש המוצאים בפרוש רש"י תמך לפרשנות עקומה. יש הסוברים כי המציאות העדיפה היא להתבטל ממלאכה ולהיות אך "יושב אהלים" על פי הפרשנות המדרשית שלה. כמובן שחז"ל לא התכוונו לכך ואף אסרו להתבטל ממלאכה ("כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון") או ליהנות מדברי תורה ("הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם"). דוגמא זו לפרשנותו המדרשית של רש"י היא אחת מני רבות. רבי שמואל בן מאיר (הרשב"ם), אשר היה פרשן פשט ונכדו של רש"י מעיד כי רש"י עצמו הודה בפניו שהיה צריך לבאר את הפשט בצורה אחרת וכך כתב הרשב"ם: "...וגם רבנו שלמה (רש"י) אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" (רשב"ם. בראשית לז ב).

כנגד שיטת פרשנותו של רש"י יצא גם הרמב"ם. הוא אינו מזכירו במפורש, אך הרמב"ם יצא נחרצות כנגד הפיכת הדרש לפשט. וכך כתב הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק: "בנוגע לדברי חכמים, זיכרונם לברכה, נחלקו בני אדם לשלוש כיתות: הראשונה (המאמינים באגדות כפשוטן) - והיא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו, ומה ששמעתי עליו - הם מאמינים אותם על פשוטם, ואין סוברים בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות - כולן הן אצלם מחויבות המציאות. ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החכמות, והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם. ולא מצאו מעורר שיעורר אותם, וסוברים שלא כיוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו הם לפי דעתם מהם, ושהם על פשוטם. ואף על פי שהנראה מקצת דבריהם יש מהם מן הדיבה (על חז"ל) והריחוק מן השכל, עד שאילו סופר על פשוטו לעמי הארץ - כל שכן לחכמים - היו תמהים בהתבוננם בהם, והיו אומרים היאך יתכן שיהיה בעולם אדם שיחשוב כזה, או שיאמין שהיא אמונה נכונה, קל וחומר שייטב בעיניו. וזו הכת עניית הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם: לפי שהם מכבדים ומנשאים החכמים - כפי דעתם - והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינים זאת. וחי השם יתברך! כי הכת הזאת מאבדים הדרת התורה ומאפילים זוהרה, ומשימים תורת ה' בהפך המכוון בה. לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה: אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד', ו), והכת הזאת מספרים משפטי דברי החכמים ז"ל, שכששומעים אותם שאר האומות אומרים: רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה..."

גם לעניין נח ציטט רש"י את המדרש עם שינויים מהמקור, אך גם במקור ישנה, לכאורה, הנמכה לייחוסו של נח כמתואר להלן. כאמור לעיל אין הדרש יכול לעקור את הפשט המבואר היטב במקרא ובנביא יחזקאל, אלא לכל היותר להעביר מסר או עניין אחר אשר אינו מכחיש את הפשט.

להשלמת המידע נביא כאן את המדרשים מהם, כנראה לקח רש"י את פרשנותו אודות נח:

"רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר בדורותיו היה צדיק, הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק, בשוק סמייא צווחין לעווירא סגי נהור, משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין, פתח חבית אחת ומצאה של חומץ, שניה כן, שלישית ומצאה קוסס, אמרין ליה קוסס הוא, אמר להון ואית הכא טב מינה א"ל לא, כך בדורותיו היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק, רבי נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק, אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה, משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל, ומונחת בין הקברות, והיה ריחה נודף, ואלו היה חוץ לקברות עאכ"ו, משל לבתולה שהיתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע, אלו היתה בשוקן של כשרות על אחת כמה וכמה, כך ומה אם בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה" (בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה ל סימן ט)

"אלה תולדות [נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו]. מהו בדורותיו, יש דורשין לשבח, ויש דורשין לגנאי, צדיק בדורותיו ולא בדורות אחרים, משל למה הדבר דומה, אם יתן אדם סלע של כסף בתוך [מאה] סלעים של נחשת, אותה של כסף נראית נאה, כך היה נח נראה צדיק בדור המבול, יש דורשין אותו לשבח כיצד, לנערה שהיתה שרויה בשוק של זונות והיתה כשרה, אלו היתה בשוק הכשרות על אחת כמה וכמה, משל לחבית של אפרסמון שהיתה נתונה בקבר והייתה ריחה טוב, אילו היתה בבית על אחת כמה וכמה. תמים היה. שנולד מהול, עשרה בני אדם נולדו מהולים" (מדרש תנחומא (בובר) פרשת נח סימן ו)

שלב חמישי - כיצד להתייחס למדרשי חז"ל

את מאמרי חז"ל במשניות, תלמודים ומדרשים ניתן לחלק, בגדול, לשני חלקים. החלק האחד הוא ענייני הדינים וההלכות והחלק השני הוא ענייני הדרשות, הסברות וההנהגות. לחלק הראשון, אשר מושתת על מסורת, אנו נשמעים ולא חולקים, אך לחלק השני, אשר אינו הלכה למשה מסיני או הלכה פסוקה אין חיוב להישמע אם נמצא שהוא שגוי. וכך כתב רבי אליהו דל מדיגו (1458-1493) מחבר ספר "בחינת הדת":

"ואומר כי התלמוד נחלק לב' חלקים, חלק בהודעת הדינים כולם, וחלק במדרשות ובאגדות. והחלק הראשון אין ספק אצל כל בעל דת מאנשי אומתינו שאין ראוי לחלוק עליו כלל כאשר כבר נאמר אולם החלק השני הוא אשר יתכן לפעמים שלא נסכים בו ולא יקרה בזה חטא וזה כי התורה לא חייבתנו לשמוע לחכמים אלא בעניני הדינים אשר בם מעשה או בעניני שרשי האמונה המוסכמים מהם, אם בעניין הדינים מבואר באמרה התורה "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה" ואולם בשרשי הדת המוסכמים מהם מבואר גם כן שראוי להיות הענין כמו שאמרנו כי הם היו ראשי האומה וחכמיה אשר ידעו עניני הדת ושרשיה, ואולם החלק האחר והם הדברים אשר אמרום על צד הסברא לא כמורי התורה לא נחויב בלי ספק להאמינם כאשר יראה לנו היותם חולקים על האמת ולא יהיו החכמים גדולים מהנביאים בדבר הזה וזה כי לו אמר הנביא דבר מה לא מצד היותו נביא אבל מצד היותו איש פלוני או חכם פלוני ונראה לנו בלתי נכון לא נחויב להאמינו..."

מדרשי חז"ל אינם באים לסתור, לפסול או לשנות את פשט הכתוב, אלא להעביר מסר חינוכי, לימודי, התנהגותי או במקרים אחרים רמז לדברים שביקשו להסתיר. לכן, במידה ונמצא בחז"ל מאמר המכחיש את המציאות יש להתייחס אליו בשני האופנים הבאים:

א.    אם הדרש הנו מאמר של חכם אחד, הרי שמדובר בדעת יחיד וייתכן וטעה

ב.     הדרש רומז על עניינים אחרים שאינם כפשוטו של מציאות

יש לקחת בחשבון שישנם מדרשים מזוייפים או מדרשים מאוחרים ולכן חשוב לדעת מהיכן נלקחו דברי הדרש. כמו-כן ייתכנו גם טעויות הנובעות מטעות סופר.

הדברים המתוארים בשלב זה מתומצתים ולהם סעיפים רבים. מטרתו של שלב זה להבהיר שלא כל מה שכתוב בדברי חז"ל הם אמת מוחלטת ויש להבדיל בין הדינים וההלכות ובין סברות ודעות אישיות.

לסיכום

א.    נח היה צדיק תמים

ב.     מפירושו של רש"י אין להסיק שנח לא היה צדיק תמים

ג.      פרשנות הזוהר היא דיבה רעה והכחשת דברי התורה ולמעשה מדובר בפרשנות מזויפת מהמאה ה- 13 למניינם ללא שום מסורת או תוקף

ד.     אין מקרא יוצא מידי פשוטו והדרש הוא תוספת טעם